החלטה בתיק ע"א 19756-03-12

מבוא:

בפניי בקשה להורות למועצה המקומית מגדל (המשיבה - 3), לגלות ראיה ספציפית - מפות המדידה אשר מצויות במשרדי המועצה והמתייחסות ל"שטח המריבה" שבין הצדדים.

עיקר העובדות הצריכות לעניין:

המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט קמא להורות על פינויו וסילוק ידו של המערער משטח שהוחכר להם לטענתם על ידי המינהל, לרבות הריסת הסככה שנבנתה על שטח זה (להלן: ייקרא " שטח המריבה").

במסגרת התובענה טענו המשיבים כי שטח המריבה נכלל בשטח שהוחכר להם בהתאם להסכם החכירה שנחתם עם המינהל ביום 19.4.93, על כן למערער אין כל זכות להמשיך ולהחזיק בשטח המריבה.

מנגד, טען המערער כי חלקה 116 (בה מצוי שטח המריבה) לא עברה פרצלציה ולא חולקה, על כן טרם נקבעו גבולותיו הסופיים של המגרש שרכשו המשיבים. לפיכך, המשיבים אינם יכולים לטעון כי שטח המריבה הוא חלק ממגרשם (כך עולה סעיף 11 להסכם החכירה עליו חתמו המשיבים). לחלופין טען המערער, כי הוא בעל זכות לרשות בלתי הדירה.

בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבים והורה על פינויו וסילוק ידו של המערער משטח המריבה. מכאן הערעור שבפנינו.

ביום 23.4.12 הגיש המערער בקשה זו לגילוי ראיה ספציפית.

עיקר טענות הצדדים בבקשה:

לטענת המערער, אחד מציריו המרכזיים של הערעור מבוסס על מיפוי- קיומה של מפה אשר יש בה כדי להוכיח מי מחזיק בשטח המריבה. במכתב ששלח ב"כ המשיבה 3 למשיבים, ביום 6.1.08 נאמר בסעיף 2 כך: "ממפות המדידה, המצויות במשרדי המועצה עולה כי הסככה של מר כרסנטי, בנויה בחלקה על שטח ציבורי וחלקה על המגרש שחכרת ממ"י" (להלן: " המכתב").

המערער פנה למועצה בכתב פעמיים (פנייה מיום 26.3.12 ופנייה מים 18.4.12) בבקשה לקבל עותק ממפות המדידה, אולם פניותיו לא נענו כלל.

לטענת המערער, המפות המצויינות במכתב עשויות להטות לשבט או לחסד את הערעור, ולפיכך יש להורות למועצה להעביר לידיו עותק ממפות אלה.

מנגד טוענים המשיבים כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב, תוך שיהוי רב וניצול לרעה של הליכי משפט. לטענתם, המבקש היה מודע לעמדת המועצה המקומית מגדל באשר לזהות בעלי הזכויות במקרקעין שבמחלוקת, כפי שהובאה במכתבה מיום 6.1.08, כבר במהלך ניהול ההליכים בבית המשפט קמא, שכן מכתב זה צורף כנספח 2 לכתב התביעה וכנספח 40 לתצהיר העדות הראשית מטעם המשיבים. המבקש לא הגיש כל בקשה לבית המשפט קמא לגילוי הראיה - המפות, אליהן מתייחס המכתב. לפיכך, טוענים המשיבים, כי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בדין (תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי) להגשת ראיות נוספות הערעור, ומטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף. 

דיון והכרעה:

המתווה הנורמטיבי:

תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), קובעת לאמור:

"ראיות נוספות בערעור

בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות".

(ההדגשות לעיל ולהלן- שלי - נ"מ).

הכלל הוא ש "אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור כדרך השיגרה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל מרשה בית המשפט שדן בערעור הבאת ראיה נוספת ולעניין זה יש משקל מכריע לשאלה, אם הייתה אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם" (ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח (4) 141 (1984)).